החלטה בתיק מ"ת 4834-08

עניינן של הבקשות שבפניי נסוב על כספי הערובה שהופקדו על ידי המבקש לצורך שחרורו לחלופת מעצר בתיק ב"ש 4897/08. בעוד שהמבקש עותר להשבתם לידיו, טוענת המשיבה כי יש לחלטם בגין הפרת תנאי השחרור.

להלן, בקצירת האומר, העובדות הצריכות לעניין:

1.         בשנת 2008 הוגש נגד המבקש כתב אישום שייחס לו עבירת אינוס ומעשים מגונים בקטינה שטרם מלאו לה 16. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים נגדו, ובחלוף זמן מה, לאחר הליכים שונים שהתקיימו בנדון, הוא שוחרר למעצר בית, בין היתר בכפוף להפקדת ערבות כספית בסך 10,000 ש"ח, חתימה על ערבות עצמית בסך 25,000 ש"ח, הפקדת דרכון ועוד תנאים נוספים. במישור התיק העיקרי - כפר המבקש באשמה והתנהלו מספר דיונים מקדמיים. למועד שנקבע לשמיעת הראיות המבקש לא התייצב, והתברר כי נעלם ונמלט מישראל ולארגנטינה. לאחר שבקשת הסגרה הוגשה לארגנטינה, נעצר המבקש ביום 23.11.06 והוסגר לישראל ביוני 2012.

2.         עם שובו של המבקש לישראל הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו כתב האישום המקורי - תוקן, עבירת האינוס נמחקה והמבקש הודה בעבירות של מעשים מגונים בקטינה. בנוסף, הודה המבקש בעבירות הקשורות להימלטותו מן הארץ, שהוספו לכתב האישום המתוקן, ובהן: זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף, התחזות כאדם אחר וקבלת דבר במרמה.

3.         בפסק הדין שניתן ביום 9.12.12, אישר בית משפט זה (כב' השופט יעקב צבן, סה"נ, והשופטות מרים מזרחי ורבקה פרידמן-פלדמן) את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים וגזר על המבקש 4.5 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, וכן מאסר מותנה לתקופה של 10 חודשים ופיצוי למתלוננת  בסך 15,000 ש"ח.

4.         יום לאחר מתן פסק הדין, הוגשה על ידי בא-כוח המבקש הבקשה דנן, שעניינה השבת הערבות הכספית שהופקדה על ידו לצורך שחרורו לחלופת מעצר. לטענתו, יש לראות בהודעה על הסדר טיעון חוזה לכל דבר ועניין, ומשלא צוינה בה במפורש תניה בדבר חילוט הערבויות, או-אז המשיבה מנועה מלטעון לכך בשלב זה. עוד טען, כי המבקש נענש בגין בריחתו מאימת הדין, נוכח העבירות שהוספו לכתב האישום המתוקן, ועל כן לא ניתן לנקוט נגדו בהליך עונשי נוסף.  

5.         בתגובתה מיום 12.12.12 התנגדה ב"כ המשיבה לבקשה, וכן עתרה לחילוט הערבות ולמימוש ההתחייבות העצמית עליה חתם המבקש, נוכח הימלטותו מישראל, ומאחר שזו גרמה להוצאות רבות. לטענתה, הליך המעצר הינו הליך נפרד ושונה מהתיק העיקרי, ומשכך לא היה על הצדדים לכלול את שאלת הערבויות בגדר ההסדר. זאת ועוד, בעת גיבוש הסדר הטיעון לא העלה מי מהצדדים את נושא הערבויות, ומשהמבקש לא ביקש לזקוף את הכסף שהופקד על חשבון הפיצוי למתלוננת, הוא גילה בכך את דעתו כי אינו מצפה להשבת הכסף לידיו.

דיון

6.         סעיף 44 לחוק  סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, קובע את סמכותו של בית המשפט לשחרר בערובה נאשם הנתון במעצר. תפקידה העיקרי של הערובה הינו לשמש אמצעי חלופי למעצרו של אדם, שכן היא מאפשרת, במקרים מתאימים, פגיעה פחותה בחירותו האישית של האדם, תוך השגה, בה בעת, את מטרות המעצר, בין אם בטרם הגשת אישום, ובין אם לאחר הגשתו.

             סעיף 51 לחוק המעצרים קובע מהן תוצאות הפרת תנאי השחרור בערובה, ואלו הן:

"(א) שופט הדן בעניינו של משוחרר בערובה, שהובא לפניו בשל הפרת תנאי מתנאי השחרור, רשאי להורות על חילוט הערבות, ואם התגבשה עילת מעצר, לעצרו או לשחררו בערובה בתנאים שיקבע;

(ב) נוכח שופט כי משוחרר בערובה הפר תנאי מתנאי השחרור וכי לא ניתן להביאו בפניו, רשאי הוא להורות על חילוט הערבות."

אכן, וכפי שציינה באת-כוח המשיבה, מטרת הפקדת הערבות הינה להרתיע את הנאשם מפני הפרת תנאי השחרור. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ח' מלצר בבש"פ 3239/08 שוקרון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.5.08), כלהלן:

"האמצעי של תנאי השחרור, ובייחוד של 'מעצר הבית', נועד להפחית, ככל האפשר, את הפגיעה בחירותם של הנאשמים שקיימת נגדם עילת המעצר. אולם כדי שניתן יהיה להשתמש באמצעי זה, יש צורך להבטיח כי הוא יהיה יעיל ומטרתו תושג. מוסד השחרור מן המעצר בתנאים מגבילים מבוסס על ההנחה שהנאשמים יקיימו את תנאי השחרור, בין היתר בשל החשש שההפרה תחזיר אותם למעצר. סלחנות מוגזמת להפרת תנאי השחרור עלולה לעודד בעקיפין את ההפרות, ובכך לפגום ביעילותו של האמצעי שקבע המחוקק כדי להגן על חירותו של הנאשם... דלדול כוחה של חלופת המעצר להשיג את מטרתה יוביל לצמצום האפשרות לעשות שימוש באמצעי זה, וכפועל-יוצא מכך יתגבר הכורח - הלא רצוי - להיזקק למעצר מלא מאחורי סורג ובריח."

7.          הצדדים אינם חלוקים על כך כי שעה שהמבקש נמלט מישראל בשנת 2008 והפר את תנאי השחרור בערובה, ניתן - ואם יורשה לי, גם צריך היה לחלט את כספי הערבות שהפקיד. השאלה המתעוררת הינה, האם במקרה בו הצדדים הגיעו להסדר טיעון בתיק העיקרי, והמבקש הודה והורשע גם בגין העבירות הקשורות להימלטותו מן הארץ, ראוי כי המאשימה תעתור גם לחילוט הכספים לאחר שההסדר אושר, והמבקש הורשע ונענש בהתאם. כל זאת, שעה שהמאשימה לא העלתה, ולו ברמז, את כוונתה לעתור לחילוט כספי הערבות, בין אם במשא ומתן שהתנהל קודם לגיבוש ההסדר, ובין אם במהלך הדיון שהתנהל לצורך אישורו.

8.          תשובתי על כך - בשלילה. על פי סדר הדברים הרגיל, על המאשימה לעתור לחילוט הערובה סמוך להפרת התנאים, ולמירב לאחר שהנאשם מורשע בגין הפרתם (השוו: בש"פ 10316/08 גולן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.12.08); בש"פ 9510/08 מדינת ישראל נ' אוחנה (לא פורסם, 16.10.08)). עם זאת, במקרים דומים רבים, וכדבר שבשגרה, עתרה המאשימה לחילוט הערבות עוד קודם להצגת ההסדר, ובית המשפט הורה על חילוטה, כולה או חלקה, כרכיב בגזר הדין (ראו, לדוגמה: ת"פ 23069-08-09 מדינת ישראל נ' רזפטר (לא פורסם, 9.12.10); ת"פ (מחוזי ב"ש) 8094/02 מדינת ישראל נ' חאבס (לא פורסם, 30.3.03); ת"פ (מחוזי נצרת) 1151/00 מדינת ישראל נ' מורנו (לא פורסם, 14.2.01), ועוד).

9.          במקרה דנא, כאמור, המשיבה כלל לא טרחה לעשות כן, ואף לא התריעה בפני המבקש או בא-כוחו כי בכוונתה לעתור לחילוט כספי הערבות, מה שהיה מאפשר להם להיערך בהתאם בעת ששקלו האם להיקשר בסעיפי ההסדר, בעיקר הכספיים, אם לאו. לא-זו-אף-זו, נראה כי נושא הערבות וחילוטה כלל לא היה במודעותה של באת-כוח המשיבה, והראיה הלכאורית לכך הינה, כי הבקשה לחילוט הערבות הוגשה אך ורק בתגובה לבקשת בא-כוח המבקש להשבת הכספים.

             אין לשכוח, כי אין מדובר באדם פרטי אלא ברשות שלטונית, עליה חלים כללי הגינות והוגנות מוגברים. לפיכך, ככל שהיה בדעתה של המשיבה לעתור לחילוט כספי הערבות, היה עליה להעלות זאת במסגרת המשא ומתן לקראת גיבוש הסדר הטיעון, הכוללים ברגיל עובדות מהן אין לסטות מאוחר יותר, ולא "מהדלת האחורית", כפי שנעשה בפועל. בהקשר זה אציין, כי אף שהכספים הופקדו בהליך נפרד, קרי, במסגרת תיק המעצר, הרי מבחינה מהותית ועניינית מדובר בעניין הקשור קשר אמיץ לתיק העיקרי, ומשכך איני יכול לקבל את טענת המשיבה לפיה מדובר בהליך נפרד ולא הייתה עליה חובה להעלות את הדברים במסגרת המשא ומתן בהליך העיקרי.

10.        בנסיבות אלו, ועל אף תחושת חוסר הנוחות, והיא רבה, נוכח העובדה כי המבקש הפר בבוטות את תנאי השחרור, אין מנוס אלא לקבל את בקשתו להשבת כספי הערבות, וכך אני מורה. הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט עבור שחרורו של המבקש בערובה, במסגרת ב"ש 4834/08, יועברו אפוא לידי בא-כוחו, עו"ד מנחם רובינשטיין.